היסטוריה משפחתית

משפחת עוזר


כדורי עוזר ובניו


טובה עוזר



כדורי, טובה לאה וחנה בבגדד




כדורי, סאלח, ודוד


סאלח עוזר?



טובה, יחזקאל ומשה עוזר בבגדד

טובה עוזר וילדיה בירושלים




בחתונתה של חנה (עוזר) צדוק



דוד וסעידה עוזר



יחזקאל וברטה






ילדיהם של יהודה ורחל עוזר
מקורה של משפחת עוזר הינו מבגדד, עירק.
בני המשפחה התגוררו בשכונת "קהוות א-זרירה" בבגדד, וכתובת המגורים המדוייקת של המשפחה היתה רחוב פראג' אללה מס' 4/150. עם זאת, כפי שיפורט בהמשך, יש לציין כי המשפחה ידעה נדודים בין מספר מדינות.

בן המשפחה הקדום ביותר הידוע לנו הינו סולימן, אשר לו נולד הבן דוד. לדוד נולד הבן עזר, ולבנו נולד הבן דוד. דוד נישא לנונה ולהם נולדו הילדים: עוזר, סלימן, פארחה, וחביבה. משפחתנו מהווה את צאצאיו של עוזר.



עוזר נישא בראשונה לדינה, ולהם נולדו: כדורי, צ'חלה, אברהם, סאלח, וחביבה. מאוחר יותר נשא עוזר את סמרה, ולהם נולדו: דוד, גורג'יה (גוג'ה), ודינה. שתי הבנות, גורג'יה ודינה, נפטרו זמן קצר לאחר לידתן, ונקברו ככל הנראה בבית הקברות של יהודי בגדד: "ראס א-צול".


בניו של עוזר: כדורי, אברהם, סאלח ודוד, עסקו בבגדד בניהול בית מטבחיים, אולם כדורי מאוחר יותר עסק אף במסחר (ירקות ומוצרי זכוכית). עוזר נפטר בחודש אב חם במיוחד, בהיותו כבן 90.

כדורי נישא לטובה כריים (ילידת בגדד) בשנת מותו של הרב יוסף חיים. על אף שטובה היתה ילידת בגדד, היא עלתה עם אימה לישראל, וכשחזרה לבגדד היא שודכה לכדורי על ידי אימה. אימה של טובה, חתון, הכירה את משפחתו של כדורי, והיא אשר דיברה עם הוריו של כדורי על רצונה להשיא לו את ביתה טובה. ושמות ילדיהם של כדורי וטובה:
דוד-נאג'י(נולד בשנת 1914 לערך), יהודה-נעים (נולד בשנת 1916), יחזקאל (נולד בשנת 1920), דינה (נולדה בשנת 1922), נונה (נולדה בשנת 1924,ונפטרה ממחלה בהיותה בת 14-15), סמרה (נולדה בערך בשנת 1927 ונפטרה בהיותה בגיל 7 שנים), לאה (נולדה בשנת 1930), וחנה (נולדה בשנת 1933).
יש לציין כי לפני הולדתו של דוד-נאג'י, נולד בן בשם דוד, אשר נפטר סמוך למועד הולדתו. בדומה, בנוסף על הבת דינה הרשומה לעיל, נולדה לבני הזוג כדורי וטובה, בת נוספת בשם דינה, אשר נפטרה אף היא בסמוך ללידתה.

כדורי וטובה, כאמור, התגוררו בעירק בעיר בגדד, ובה נולד להם בנם דוד-נאג'י. באותה התקופה (ערב מלחמת העולם הראשונה) נשלטה עירק ע"י האימפריה העות'מנית, וכדורי שירת בצבא התורכי-העות'מאני זמן מה.
מעירק עברה המשפחה לעיר חאלב שבסוריה, ושם נולד בשנת 1916 בנם יהודה-נעים. כאשר חזרה המשפחה לבגדד נולדו לכדורי ולטובה ילדיהם: יחזקאל, דינה ונונה. לאחר השיבה לעירק עברה משפחתם של כדורי וטובה לביירות (לבנון), ושם נולדו הבנות סמרה, לאה, וחנה.
בביירות התגוררה המשפחה בשכונת סורסוק, בסמוך ל"סאחת א-חובז" (כיכר הלחם). כדורי, לפרנסתו עסק במכירת דברי זכוכית, וילדיו- דוד ויהודה- עבדו בנמל כרוכלים אשר מגש הסחורה תלוי על צווארם(מכרו סחורה לנוסעים,אשר ירדו מהאוניות).
ילדי המשפחה נהגו לבלות ב"אל-בורג'", אשר היה מעין לונה-פארק, המכיל מתקני שעשועים ובתי קולנוע.
אחד השכנים בקומת המגורים בה התגוררה המשפחה בביירות, כונה ע"י הילדים "אברהם כלבא", ובנו - פארג' היה חברו הטוב של יחזקאל. לעיתים היו יחזקאל וחברו לוקחים את לאה ואחותה לטיול ב"שחתור" (סירה קטנה).
שכנים נוספים למשפחה היו: אום ממרד, סלמן ברדדי -מוכר המים, ופוטרוס.
לפי הידוע לנו, בזמן שהייתה של המשפחה בביירות, היתה לכדורי בביירות דודה בשם חנה. הדודה חנה היתה אמורה לעלות לישראל, אולם, בשל לידת ביתו של כדורי - לאה - היא עיכבה את עלייתה לישראל בכארבעים יום, על מנת לסייע בטיפול בתינוקת.
בביירות ארעה למשפחה טרגדיה, כאשר אש (עליה הונח פרימוס עם סיר) אחזה בבגד של הבת סמרה, והיא נפטרה יום למחרת בבית החולים, בהיותה בת 7 שנים.
אותה העת היה כדורי בביקור בבגדד יחד עם בנו דוד-נאג'י (כשבוע-שבועיים),וכשנודע לו על פטירתה של ביתו האהובה, סמרה, חזר מיד לביירות.
מעברם של בני המשפחה ממדינה למדינה, ובמיוחד בשנות מלחמת העולם הראשונה, התאפשר היות והמשפחה החזיקה בדרכונים פרסיים.
מביירות חזרו כל בני המשפחה לבגדד, למעט הבן יהודה, אשר עלה בהיותו כבן 16 לישראל (פלשתינה), בשנת 1934. יהודה התגורר בירושלים בשכונת בית ישראל החדשה עם סבתו (חתון), דודתו ובני משפחתה (גבאי). באותן השנים נשמר הקשר בין יהודה לבין משפחתו (אשר נותרה בבגדד) באמצעות מכתבים וגלויות. אחת הגלויות אשר נשלחה ע"י יחזקאל ליהודה מבגדד משנת 1938, מצוייה בעמוד התמונות המשפחתיות של משפחת עוזר.
מעניין לציין כי יהודה עוזר,שינה את שם משפחתו ל"מזרחי", מאחר והיה עולה בלתי-לגאלי לארץ ישראל, ומאחר והיה פעיל באירגוני המחתרת ומבוקש על ידי השלטונות הבריטיים המנדטוריים. לפי הידוע לנו, כחלק מבניית הזהות הבדוייה של יהודה עוזר כיליד הארץ, הונפקה עבורו תעודת לידה מאת בית החולים שערי צדק בירושלים, אף על פי שנולד בחאלב שבסוריה. אחד המסמכים המעידים על שם המשפחה "מזרחי" באותן השנים , היא תעודת הלידה שהונפקה ליוסף (יוסי), בנו של יהודה, בה נרשם כ"יוסף מזרחי". תעודת לידה זו נסרקה וצורפה לאתר בפרק התמונות המשפחתיות.

עם הגעתם לבגדד מביירות, התגוררו בני המשפחה אצל הדודה ב"בית אבו-סבון" (הבית כונה כך מאחר וייצרו בו סבון), אשר מצוי בסימטה המקשרת בין השכונות קהוות א-זרירה וקהוות א-כבירה. ברחוב זה התגורר אף דוד אחיו של כדורי, ותופחה, בת דודתו של כדורי, אשר גידלה בביתה הגדול עופר.
כפי שצויין לעיל, לאחר מכן, עברו בני המשפחה להתגורר בשכונת קהוות א-זרירה, ברחוב פארג'-אללה מס' 4/150. בית המשפחה בשכונת קהוות א-זרירה היה קטן והכיל שני חדרים בלבד.
בבגדד עסקו כדורי וטובה במכירת פירות, כגון: תמרים, רימונים, וכד', ומאוחר יותר פתח כדורי חנות ירקות ופרות בשכונת קהוות א-כבירה בבגדד.
יחזקאל, למד באוניברסיטה בבגדד, ועסק בהוראה (מקצוע בו המשיך גם מאוחר יותר לאחר עלייתו לישראל) בבית ספר הסמוך לבית מגורי המשפחה.

לאברהם, בנם של עזיזה ויחזקאל (הדוד של טובה), כחלק מעסקי הבשר שלו, היה צאן, בפרברי בגדד, אשר גודל לצורך שחיטה. לכן, לעיתים היו הולכים בניהם ובנותיהם של כדורי וטובה לסייע בשמירה על הצאן, על-אף שלרוב היו רועי צאן ערביים אשר טיפלו בכבשים. יוסף ,בן משפחה נוסף היה מגדל פרות, ומכר חלב וגבינה מתוקה ('דלוואה'), אשר הכין בעצמו.

הפוגרום ביהודי בגדד - ה"פרהוד" 1941
הפוגרום ביהודי בגדד ארע בתקופת שבועות של שנת 1941.
הפוגרום ורבים מהסיפורים הפרטיים אודותיו ממחישים את מערכת היחסים המורכבת בין האוכלוסיה הערבית-מוסלמית לבין האוכלוסייה היהודית בבגדד. שכן, מחד, רבים מהיהודים קיימו יחסי שכנות טובה וכבוד הדדי עם שכניהם ומכריהם המוסלמים, אולם מאידך היו המוסלמים מקללים את היהודים ומכנים אותם: "יהודי נג'ס" - "יהודי טמא".
היחסים היו עכורים במיוחד עם התושבים השיעים בבגדד.
ערב הפוגרום, ערבי אחד ממכריו של דוד-נאג'י, הזהירו כי המצב מסוכן וכי עליו להזהר ולשמור על חייו וחיי משפחתו. ביום הפוגרום, כדורי, אבי המשפחה הלך לאיזור הגשר הגדול, בו נאסף קהל רב לקבל את פניו של האפוטרופוס הממונה על המלך, אשר היה עדיין ילד כבן 9. במקום ההתקהלות הבחין כדורי כי בקהל היו שונאי ישראל רבים אשר היכו יהודים. מאחר והיה על חגורתו סמל מגן-דוד כחול לבן, הוא נזהר וחזר לביתו והזהיר את בני המשפחה.
יחזקאל היה אותה העת בבית אבו-סלימה, והתבקש על ידי בעלי הבית לסייע להם וללכת לקנות לחם. בצאתו לקניות, שמע יריות ושמע אנשים אשר התהללו כי שברו לאנשים עצמות. אולם, יחזקאל הניח כי המהומות היו מופנים נגד הממשלה. כאשר היה על מיניבוס ציבורי, בהתקרבו ל'באב א-שיח', עצרו שוטרים את המיניבוס הציבורי, העלו אליו מספר אנשים, וביקשו מהנהג להרחיק את אותם אנשים.
מאחר ואותם נוסעים חדשים קיללו את השוטרים והאשימו אותם כ"אוהבי יהודים", יחזקאל הבין כי המהומות מכוונות נגד יהודים וכי רצוי להסתייע בהגנה של שוטר. לכן, בזמן הנסיעה במיניבוס הציבורי נמנע יחזקאל מלדבר עם חבר שאותו פגש בזמן הנסיעה, במטרה שלא יזוהה כיהודי. שכן, ליהודים בבגדד היה ניב שונה , ערבית-יהודית, אשר היה שונה מן הערבית שהייתה מדוברת על ידי בני העיר המוסלמים. כאשר ראה יחזקאל שוטר, הוא ירד מהמיניבוס הציבורי וביקש מן השוטר ללוות אותו לביתו, וכך הצליח להגיע בשלום לבית המשפחה.
בני המשפחה הסתגרו בביתם, העמיסו מאחורי דלת הכניסה חפצים כבדים, ולא יצאו. כמו כן, כדורי הוריד את כל המזרונים (עליהם נהגו לישון) מגג הבית אל תוך הבית במטרה למנוע את הצתתם על ידי ההמון הפורע.
צעקות מחרישות אזניים של הקורבנות היהודיים, וניצוצות האש של הדליקות אשר הציתו הפורעים הגיעו עד לבית המשפחה.
בני המשפחה זוכרים עד היום סיפורי אימה בדבר הפוגרומים בבגדד, בהם נרצחו יהודים רבים, נבזזו בתי יהודים, ונפצעו רבים אחרים. סיפורים אלה אף מדברים על יהודים אשר ניסו לשדוד מהם תכשיטים מידם, וכשהפורעים לא הצליחו לעשות זאת - כרתו את ידיהם של אותם יהודים.
ראשוני הנפגעים מהפרעות היו "יהודי ההר", כלומר, אותם יהודים, אשר אינם מתגוררים בבגדד דרך קבע, ומגיעים לצורך עבודות עונתיות בבגדד, חוסכים כסף ושבים לביתם באיזורים הכפריים של עירק.
מאוחר יותר גלשו הפרעות ליתר אזורי בגדד, אולם באיזורים בהם התגוררו היהודים הותיקים בבגדד - הגנו פעמים רבות השכנים הערביים על היהודים, ובכך הצילו את חייהם. סיפורה של משפחתנו בזמן הפרהוד דומה: שכניה הערביים של המשפחה (חאתם, סייד) הם שעמדו בחוץ ולא איפשרו לפורעים לפגוע במשפחות היהודיות השכנות (הגנו על האיזור שבין 'חניני אל-חובזה'-אופת הלחם,- לבין בית הכנסת סלאת מנדלי).
יש לציין כי היו מקרים שבהם מכרים מוסלמים באו לתושבים היהודיים בטענה שהם יגנו עליהם, ובפועל הרגו את היהודים ובזזו את רכושם.
חלק מן היהודים תושבי הרחוב הסתתרו בבית הכנסת, אשר הכיל חדרים גדולים ומקום מסתור לגניזת כתבי קודש. יהודים רבים הסתתרו במקום הגניזה בבית הכנסת.
באחד הרחובות בבגדד התגוננו התושבים היהודים באמצעות בקבוקי מולוטוב: הוכנו בקבוקי מולוטוב, ויהודים, אשר ניצבו בכל אחת משתי הכניסות, לרחוב, איימו ביידויים נגד כל פורע שביקש להכנס ולפגוע ביהודים. יהודים אשר היה ברשותם כלי נשק, התגוננו באמצעותו, והמראה של ערבי הרוג ליד דלתם הרתיע בוזזים ופורעים אחרים.
בתום הפרעות, נכרה קבר אחים לקורבנות היהודים אשר נספו בפרהוד.
החגים היהודיים בבגדד
ראש השנה
ראש השנה נחגג במשך יומיים, אשר בשניהם נאמרו הברכות.

פורים
בחג הפורים כל השוק היה מלא ממתקים מההתחלה ועד הסוף. היו ממתקים שהוכנו ונמכרו רק בתקופה זאת. למשל, ה"זנגולה", היה ממתק עגול ומטוגן בשמן ומעוטר בסירופ. התורג היה מאפה הדומה ללחמניה, אך נראה כמו עוגה גדולה. היו נוהגים לפתוח את התורג ושמים את הזנגולה בתוכו.
בפורים הילדים היו מתחפשים (מסתירים את פניהם) ושרים ברכות לבעלי הבתים היהודיים כדי לקבל מהם בתמורה דמי כיס.
פסח
ליל הסדר היה נחגג יומיים,ונמשך לאורך כל הלילה.במהלכו של ליל הסדר, היה כדורי מספר לילדים סיפורים, נותן דברים טובים, ומעודד אותם להשאר ערים.
לא היו מצות, אלא היו מכינים ג'רעדק (במקומות מיוחדים שמיועדים לכך): בוררים חיטה, טוחנים אותה, ומעבדים את הבצק תוך 18 דקות על מנת שהבצק לא יחמיץ. המראה של הג'רעדק: דומה ללאפה, אבל דקה מאוד. בפסח היהודים, על מנת לשמור על כשרות, נהגו לשתות מים אצל יהודים בלבד, ונמנעו מלשתות מים מברזים ציבוריים או מתושבים מוסלמים.

בני המשפחה נותרו בבגדד עד לשנת 1950, מאחר ונאסרה יציאתם של היהודים מעירק. אותה עת מצבם של היהודים היה קשה, והם סבלו רבות מרדיפות של השלטונות. על מנת שלא לספק לשלטונות אמתלות למאסר בעוון של ציונות או קומוניזם נאלצו בני המשפחה לשרוף את כל תמונותיהם. עובדה מצערת זו מהווה את הסיבה לכך שישנן מעט מאוד תמונות משפחתיות מסוריה, לבנון ועירק.

ביום ה- 6.6.1950 עלו כדורי,טובה,לאה וחנה מבגדד לישראל, מאחר והשלטונות איפשרו ליהודים לצאת מעירק. בני המשפחה הגיעו ל"שער עליה", ושם קיבלה את פניהם הסבתא, חתון, אשר התגוררה בארץ לפחות משנות ה-30, ואשר חיפשה אותם מדי יום בין המגיעים ארצה.
ב"שער עליה" ביקשו בני המשפחה לעבור לפרדס חנה, לפי עצת הסבתא (אשר סברה בטעות שפרדס חנה קרובה לתל-אביב שם התגוררו קרובי משפחה). לכן, הועברו בני המשפחה על גבי משאית למעברה בפרדס חנה. מ"שער עליה" הלכו הסבתא חתון, כדורי וטובה לתל-אביב, בה התגוררו קרובי משפחה, ומעט מאוחר יותר הגיעו לירושלים,בה התגורר בנם יהודה.
לאה וחנה הובאו לירושלים ע"י דודתם, אחותה של טובה, שימחה. יש לציין כי הבן יחזקאל לא עלה באותה העת לישראל, אלא נותר בעירק, מאחר והוא היה פעיל חשוב ב"תנועה" (בפלג הצבאי), וסייע בהעלאת יהודים לישראל. יחזקאל עלה כחצי שנה מאוחר יותר, ויום לאחר שעלה לישראל, הוצא כנגדו בעירק גזר דין מוות בתליה. בדומה ליחזקאל, אף דוד ודינה היו פעילים בתנועה הציונית המחתרתית בעירק, ואף הם הגיעו מאוחר יותר לישראל.
בשנת 1957 נפטר כדורי, ונקבר בגבעת שאול. טובה, רעייתו, נפטרה בשנת 1963,וקבורה אף היא בהר המנוחות בגבעת שאול בירושלים.

בירושלים התגוררה המשפחה ב רחוב גדרה בשכונת רוממה בירושלים .
דוד-נאג'י נישא לסעידה, ושמות ילדיהם: משה, יוסף, זמירה, עוזי, צבי, יגאל, שלמה, אהובה, וטובה.




יהודה נישא לרחל לביא, ולהם נולדו: יוסף, שרה, צבי, יגאל, אמנון, גדעון.
לתרשים צאצאי יהודה ורחל עוזר לחץ כאן .
לסיפור חייו של יהודה עוזר לחץ כאן .

יחזקאל , אשר עסק בהוראה גם בעירק וגם בישראל, נישא לברטה בפברואר 1952, ולהם נולדו יוסף, שולה, דליה, ושלמה.


דינה נישאה ליחזקאל עוזר, וילדיהם: דוד, זמירה ועמליה.


לאה נישאה למאיר מוזס, ולהם נולדו יוסף, ירון-אלכס, כדורי, איריס-נונה, טובה-אביטל, שאול-ציון, בת-אל (סופי),אסתר-אתי, ורחל-עתליה.
רחל עתליה נישאה בראשונה לדוד וקנין, ולהם נולד הבן ארז. ארז נישא למאיה, ולהם שלושה ילדים: נועם, עדי ודוד-יהונתן. מבעלה השני, עמיקם יצחקי, נולדו לרחל-עתליה הילדים רויטל ואמוץ.
לבת-אל (סופי) חמישה ילדים: אייל, איילת, תהילה, אריאל (דרעי) ושרית (דרעי).
שאול-ציון נישא לאיילה חפצדי, ולהם נולדו: מיכל,איתי, יעל, ולירז.
כדורי נישא להדס, ולהם נולד הבן תום.
איריס-נונה נישאה לעובד מזרחי, ושמות ילדיהם: אליאור, מיטל, אהרון-רוני, לינוי וקרין.
אסתר-אתי נישאה לשמעון מזרחי, ולהם נולדו ליאת ויוסי. ליאת נישאה לשי סלימניאן,ושני ילדיהם: אופיר-שמעון וטל.
יוסף נישא למרים, ושמות שני ילדיהם הם: מאיר ומעיין.
טובה-אביטל נישאה לבני חיים, ושם בנם: יניב.


חנה נישאה ליהודה צדוק, ושמות ילדיהם: סימה, ישראל, אורי, טובה, ורד, ונעמה. לתרשים צאצאי משפחת צדוק לחץ כאן

כיום מרבית "ענף עוזר" במשפחתנו מתגורר באיזור ירושלים ובאיזור המרכז.

על אף שמקורה של משפחתנו הינו בעיר בגדד שבעירק, יש לציין כי ידוע לנו אף על קיומם של צאצאי משפחת עוזר מן העיר בצרה שבעירק (כיום רובם מתגוררים בהרצליה).
כמו כן, קיים רישום של בן למשפחת עוזר (שאול יצחק עוזר) בעיר אבאדן שבעירק כעד למעמד נישואין של שני בני זוג משנת 1934. לתמונה סרוקה של הכתובה ועליה חתימתו לחץ כאן .

מקור השם עוזר
מקור שם המשפחה "עוזר" נעוץ בשמו הפרטי של אביו של כדורי. אביו של כדורי נקרא עזר (azer), וכשהגיעו בני המשפחה לישראל מעירק הם נרשמו תחת שם המשפחה "עוזר", על שם אביו של אבי המשפחה (שמו הפרטי). יש להדגיש כי בעירק, בהתאם למקובל אז, למשפחות לא היו שמות משפחה, אלא הן כונו על שם ראש המשפחה. לדוגמא, יהודה-נעים בנו של כדורי נקרא: "יהודה כדורי", ויחזקאל אחיו נקרא "יחזקאל כדורי" עובדה זאת, מקשה מאוד על חקר תולדות המשפחה בעירק, למעט בכל הנוגע לזיכרונם של בני המשפחה. כמו כן, הדבר מקשה על קישור הענף המשפחתי שלנו למשפחות "עוזר" נוספות ברחבי הארץ, שכן היות ושם המשפחה שלנו נגזר משם פרטי של אבי המשפחה, אין הוא מעיד בהכרח על קירבה משפחתית למשפחות עוזר אחרות בישראל.

אחד מחוקרי משפחת עוזר, ויקטור עוזר, פירסם בשנת 2002 מאמר בכתב העת "נהרדעא" (של המרכז למורשת יהדות בבל) אודות המשפחה. לקריאת המאמר (בפורמט של תמונה), "השערה: משפחת עוזר היא מצאצאי הנביא עזרא הסופר", לחץ על הקישורים הבאים:









חזרה לדף הבית