מקורה של משפחת לביא הינו בתורכיה (ככל הנראה מאיסטנבול), שם נקראה: משפחת לאבי. ככל הנראה הגיעה המשפחה לתורכיה כחלק מ"גירוש ספרד", יחד עם יהודים רבים אשר עזבו את ספרד ופורטוגל והיגרו לאימפריה העות'מאנית.
עם עלייתם של בני המשפחה לישראל עוברת שם המשפחה ל"לביא".
לפי הנתונים הידועים לנו, ראשית התגוררה המשפחה, לאחר עלייתה, בעיר חברון. מאוחר יותר עברו בני המשפחה להתגורר בירושלים.

עדויות להמצאותם של בני משפחת לאבי בחברון בתחילת המאה ה-20:
התפקידים הציבוריים של העדה הספרדית שבחברון היו מוחזקים ב"חזקה" של משפחות ועברו ב"ירושה" מאב לבן ומדור לדור. 'אם אחד מבני השלשלת עזב את חברון, לא נותר התפקיד יתום יהיה נמכר בכסף מלא לאחר, שהיה מחזיק בו לו לעצמו, לבניו ולבני-בניו לכל הימים. ומובן שהתפקיד היה נמכר למרבה במחיר ואשרי מי שידו היתה משגת לקנות אותה "חזקה". בין התפקידים שהיו ב"חזקה" יש לציין את השחיטה, הקצבות והשמשות. על פי המידע שבידנו ,הקצבות היתה נחלתם וב"חזקתם" של בני משפחת לאבי, שהחזיקו במלאכה זו כל השנים ולאיש לא היתה רשות לעסוק בקצבות ולמכור בשר מחוץ לבני המשפחה.

בן המשפחה המוקדם ביותר הידוע לנו הוא מרדכי לאבי, אשר לו נולד,בשנת 1902, בנו: יהודה לאבי. יהודה לאבי נולד וגדל בעיר חברון (היה דור שישי בארץ), ולמד בישיבת שדי חמד.
יהודה לאבי (לביא) נישא לחנה, (ילידת 1910 לערך) ולהם נולדו שישה ילדים: חיים, רפאל, פרלה, אלגרה, שרה, ורחל (בשנת 1924 לערך).
ישנן שתי גירסאות אודות ההכרות הראשונית של יהודה וחנה:
לפי הגירסה הראשונה, יהודה לאבי שירת בצבא התורכי ונלקח לתורכיה, שם (באיזמיר) הכיר את חנה (ממשפחת מרקאדו) שהיתה בת למשפחה אמידה, הביא אותה מחברון ונשא אותה לאישה בארץ.
לפי הגירסה השניה, חנה התייתמה מהוריה ככל הנראה בשל רעידת אדמה שהתרחשה בתורכיה, ואז בן משפחה שלה (פרנקו) שלמד עם יהודה לאבי בישיבה בחברון הכיר בינהם.
בחברון נולדו לשניים שלושה ילדים, ולאחר שעקרו מחברון, ככל הנראה בשל מאורעות תרפ"ט, נולדו להם שלושה ילדים נוספים.

ב"ארכיון הציוני" מצויות שלוש תעודות - רשימות שמותיהם של ערבים שהגנו והצילו משפחות יהודיות בימי טבח חברון, תרפ"ט. כל שלוש הרשימות הללו מצייות כי משפחה ערבית חברונית (אחמד אל-זארו ואשתו אם חאליף) הצילה את משפחת לאבי.
על מנת לראות את המסמך המלא לחץ כאן .
יהודה לביא עסק בניהול חנות בדים בירושלים, ומאוחר יותר גם בתל-אביב.
תחילה, לאחר המעבר התגוררו בני המשפחה ברחוב יפו ליד שוק מחנה יהודה. לאחר מכן עברו לגור ברחוב באר שבע בנחלאות.
על פי רישומי פנקס הבוגרים של כנסת ישראל , בשנת 1942 יהודה לביא ומשפחתו התגוררו ברחוב נחלת ציון בירושלים.
בשנת 1947/8, בזמן מלחמת העצמאות, שרפו פורעים ערבים את חנות הבדים של המשפחה, אשר היתה ממוקמת בשוק הסיטונאי בממילא (ירושלים). בעיקבות שריפת החנות, קנה יהודה חנות חדשה ברחוב רמבם 9 בתל אביב, כאשר הוא ממשיך להתגורר בירושלים.

מספר אריה מונסון , אשר היה עד לפוגרום במתחם ממילא:
" בתאריך 1.12.1947 פורעים ערביים פרצו למרכז המסחרי ממילא, הם הגיעו משער יפו והחלו לבזוז ולשרוף חנויות ובתי מלאכה, וטבחו ביהודים.לאחר ש"סיימו" הפורעים להרוס, לשרוף ולטבוח במרכז המסחרי ברחוב ממילא שבמזרח ירושלים, החלו מתקדמים בריצה פרועה לכיוון רחוב שלומציון המלכה (פרינסס מרי)."
את המשך ההתקפה הדפו אנשי ההגנה אשר ירו ממקלע ברן לכיוונם של הפורעים.
כפעולת תגמול לפרעות הערבים במרכז המסחרי, הוצת על ידי מחתרת אצ"ל קולנוע "רקס"ברחוב פרינסס מרי, שהיה בבעלות ערבית.

על מאורעות הפוגרום במרכז המסחרי במימלא מספר בהרחבה חיים ליברמן בסיפרו "עשר שניות באפריל". לקריאת הפרק "יום שישי השחור" מתוך ספרו לחץ כאן .

הרס המרכז המסחרי בממילא, 1947

הריסות המרכז המסחרי בממילא, 1949

חיים נישא לרחל, ולהם נולדו: אודי, טליה, אלי ודוד.

לרפאל נולדו אוסנת ושולה.

פרלה נישאה לאברהם ענתבי, ולהם נולדו דליה, שרה ויוסי.

אלגרה נישאה לאלי ג'קסון, ולהם נולדו ארבע בנות: מיכל, ליאורה, רויטל ואילנית.

רחל נישאה ליהודה עוזר להם נולדו: שרה, יוסף (יוסי), יגאל, צבי (צביקה), אמנון, וגדעון. לצפייה בתרשים צאצאיהם של יהודה ורחל עוזר לחץ כאן

מן הראוי לציין, כי ידוע על משפחת רבנים תורכית ,בשם לאבי ,אשר יתכן ומשפחתנו הינה מצאצאיה. בניה המפורסמים ביותר היו

דוד בן יוסף איבן לאבי
חוקר תורכי בן המאה ה-16. חי יחד עם אחיו משה בסלוניקי, בה אביו היה רב (1540). שני האחים נספו במגפה בסלוניקי.
שניהם היו חוקרים ידועי שם ואביהם כלל באוספי התשובות שלו (קונסטנטינופול 1562) חלק מעבודותיהם. במיוחד ראוי לציון מחקרו של דוד איבן לאבי בנושא המונח התלמודי "מיגו"

יוסף בן דוד לאבי (ידוע גם כמחיר בן לב):
חוקר תורכי בן המאה ה-16. נולד במונאסטיר. מת בשנת 1600 לערך.
הוא היה בן למשפחת חוקרים ממוצא ספרדית, ובערך בשנת 1540 הפך לרב של סלוניקי. הוא היה אחד הרבנים אשר נהנו מתמיכתם של דון יוסף נשיא וחמותו דונה גרציה.
כבעל אישיות חזקה מאוד, לאבי לא ציית לרצונו של הדוכס שהוא יהיה אחד החותמים על החרמתו של דוד המון.
לאחר מותם של שני בניו הבוגרים במגיפה בסלוניקי, לאבי מונה לרב של קונסטנטינופול, בה הוא נשאר עד סוף חייו.
הוא היה הכותב של אוסף רב ערך של שו"תים, אשר מעידים לא רק על הידע המעמיק שלו בתלמוד, אלא אף על ידיעותיו הכלליות.האוסף פורסם בארבעה חלקים:
חלק א' - קונסטנטינופול, חלק ב' - 1566, חלק ג'- 1573, חלק ד'- ונציה 1606
לאבי גם כתב מחקרים תלמודים בנושאי כתובות,גיטין,בבא קמה, בבא מציעה,שבועות,קידושין, ועבודה זרה; הערות לרשי, תוספות ואשרי; וחרז תפילה (מוסטאג'ב) אשר נפתחת במילים "כסאך צדק ומשפט מכון".

מתוך:
האנציקלופדיה היהודית