אהרון יופה

אהרון יופה


אהרון ושרה יופה


אהרון יופה וילדיו




ילדי אהרון יופה




ילדי אהרון יופה


ילדי אהרון יופה


ילדי אהרון יופה

אהרון יפה,נולד בחברון בשנת 1875, להוריו : רבי צבי-הירש וצארנה פייגה יפה.
כשהגיע לבגרות, עבר אהרון ליפו, בה למד מכונאות והפעלת טחנות קמח.
אהרון נישא בראשונה (1905) לפסיה,בת למשפחת רופמן, מותיקי המושבה גדרה. לאהרון ולפסיה נולדו חמישה ילדים,והם: צביה,צבי,משה,חסיה וציפורה. אולם, חסיה נפטרה בנעוריה.
לימים, כשחלתה פסיה בטיפוס והיתה על ערש דווי, נישא אהרון יופה לאחותה של פסיה: שרה, ולהם נולדו: חנה,יצחק ומנחם.
כאמור ידעו אהרון יופה ומשפחתו נדודים רבים,אשר ראשיתם בפרעות חברון בראשית שנות ה-20 של המאה ה-20, והמשכם בסוריה (ג'אבל אל-דרוז), זרעין, מרחביה (בה נולדה חנה בשנת 1923), באר שבע (בה נולד יצחק בשנת 1924), עזה, תל-אביב (בה נולד מנחם בשנת 1929), חיפה, וזכרון-יעקב.

בזמן שהותם של אהרון יפה ומשפחתו במרחביה, ניסו שודדים מכנופיות אבו-דורה לשדוד אותם, ובמסגרת ניסיון השוד נדקר אהרון יפה 7 פעמים בסכין.

אחת מנקודות הציון במסע המשפחתי היתה באר שבע, אשר בשנות העשרים הייתה עיירה קטנטונת, ובה 4-5 משפחות יהודיות בסך הכל.
בבאר שבע פתחה משפחת יופה בית מלון, ולאחר שהות של כשנתיים, עברה לגור בעזה, אשר נחשבה אז לעיר גדולה, שהיו בה בתי מידות, שפע מים ואוויר צח.


סיפור משפחת יופה בזמן מאורעות 1929 בעזה:

אהרון יפה ומשפחתו עברו לעזה בשנת 1927. עימו היתה רעייתו חיה-שרה וילדיו, שאחד מהם – יצחק, יליד עזה. אהרון עבד בטחנת הקמח של מרגולין, ואישתו חיה-שרה הפעילה בית מלון בעיר. בית המלון בעזה היה במרכז העיר מול המסגד, והיתה לו חצר גדולה עם בריכת מים קטנה במרכזה.

בעזה החלו הפרעות בשבת שלאחר טבח חברון ביום 31/8/1929. כבר ביום חמישי המתה עזה משמועות על הטבח ביהודי חברון, מוצא וירושלים, הן מסיפורי נוסעים והן משיחות טלפון. המייג'ור פרטרידג' הציע שכל יהודי עזה יכונסו בחצר הסגורה של בית המלון של משפחת יופה, ואכן חלק מיהודי עזה הגיעו לבית המלון כבר ביום ו בבוקר. לאחר ששני יהודים נרצחו בעיר, הגיעו לבית המלון של משפחת יופה כל יהודי עזה – 44 נפש, והסתגרו בו. על היהודים הסגורים במלון הגנו חמישה שוטרים בריטיים אשר הופקדו על שמירתם.

במשך יום ו', עברו ערבים מעזה, בצאתם מהתפילה במסגד בתהלוכה גדולה, בבתים הריקים מאדם של היהודים שהיו בבית המלון, שרפו, שדדו ובזזו בבתי היהודים ככל שמצאה ידם, ואף רצחו, כאמור, שני יהודים. ההמון המוסת, לאחר התפילה במסגד, קרא "איטבח אל-יהוד".

במשך יום השבת הוסיפו הרוחות לסעור. לקראת השעה 11:30 לפני הצהריים הוקף המלון ע"י ערביי עזה כשהם חמושים בחרבות ובשבריות וצועקים "איטבח אל-יהוד".מטר האבנים שהומטר על השער כדי לשברו הניס את השוטרים הבריטיים, ונשארו בחצר המלון שני שוטרים ערבים שעליהם הוטל להזעיק את כוחות המשטרה במידה ותהא סכנה ליושבי המלון. כשאיימו הצרים לשבור את השער, יצא אל החצר הדוור המקומי, מר דוד גשורי, שעמד לבדו מול הפורעים וירה מאקדחו, אותו החזיק ברישיון מתוקף היותו עובד הדואר המנדטורי, מספר יריות באוויר, ואכן הפורעים נסוגו.

היהודים נערכו ללון במלון במוצאי השבת כשהם נצורים. אבל ההמון המוסת ע"י המואזין במסגדי העיר שב והתנפל על בית המלון. הפורעים הצליחו לפרוץ את השער ולחדור לחצר בית המלון. בין היהודים הנצורים במלון היה הרוקח המקומי, ד"ר יקר, שהחזיק בכיסו בקבוק של חומצה גפרתית. הוא הציע לשפוך את החומצה על הפורעים. אנשי החדר פתחו סדק צר בדלת ודרכו שפך ד"ר יקר את החומצה בפניהם של הפורעים שהיו ממש בפתח החדר. הם נמלטו מהמקום בזעקות איימים וביללות שבר, ולרגע הוקל הלחץ שבחצר.

חי' שורה יפה, אשר היתה בסוף החודש התשיעי להריונה, ניצלה את ההפוגה הקלה, נטלה בידיה מוט ברזל ויצאה מחדר האוכל המוגן יחסית אל החצר. היא נרגמה באבנים, ולמרות זאת איימה במוט הברזל על שני השוטרים הערביים שהיו בחצר שיירו באוויר ובכך יזעיקו את כוחות המשטרה מתחנת המשטרה. השוטרים המבוהלים ירו באוויר, ושוטרי תחנת המשטרה אכן הגיעו למקום, וחילצו את היהודים לתחנת המשטרה בעזה (לקראת השעה 20:00 של מוצאי השבת). השוטרים גייסו משאיות, ובאמצעותן הם העבירו את היהודים לתחנת הרכבת בחשכת הלילה, והעלו אותם על הרכבת בקו אלכסנדריה-לוד. לאחר חניה קצרה בלוד הערבית, הגיעו לתל-אביב, בה תוך זמן קצר ילדה חי'-שרה את צעיר בניה – מנחם.
יהודי עזה לא הורשו לחזור לבתיהם.

בתל-אביב התגוררה המשפחה ברחוב מאז"ה כשנה, ואז עברה לחיפה שם עבד אהרון יפה בבריכות הדלק ("פינירים").
בשנת 1931 השתקעה המשפחה בזיכרון יעקב, בה עבד אהרון בטחנת הקמח ובבית הבד.
בשנת 1933/4 היתה בבעלות המשפחה בזיכרון יעקב מאפיה, וילדי המשפחה נהגו לחלק לחם ברחבי המושבה על גבי חמור.
אהרון נפטר ונקבר בזיכרון יעקב בשנת 1949. חי'-שרה המשיכה לנהל חיים פעילים בזכרון יעקב עשרים וחמש שנה לאחר מות בעלה. היא קבורה בזכרון יעקב לצידה של בעלה אהרון יופה.




חזרה לדף הבית