משפחת יופה

משפחת יופה


אהרון ושרה יופה


אהרון יופה וילדיו




ילדי אהרון יופה




ילדי אהרון יופה


ילדי אהרון יופה


ילדי אהרון יופה

מקורה של משפחת יופה הינו ברוסיה. בתחילת המאה ה-19 עלתה המשפחה לארץ ונמנתה על ותיקי הישוב היהודי-אשכנזי בחברון.
ענף משפחת יופה אשר עלה לארץ ישראל ראשון, לפי הידוע לנו, הוא זה של הרב ישראל יופה (ה"מדפיס מקאפוסט") ומשפחתו.
לרב ישראל יופה ולאישתו שפרינצה היו שישה בנים: אפריים,אהרון-משה,דוד,מרדכי,שמואל ושלמה.


רבי דוד יפה ורבי שלמה-זלמן יפה, בניו של רבי ישראל יפה עלו לארץ ישראל בשנת 1777, יחד עם רבם מנחם-מנדל מויטבסק וכ-300 חסידים נוספים. רבי דוד יפה התיישב בטבריה, ובשנת 1806 נשלח ע"י העדה הספרדית שבטבריה כשד"ר לצפון אפריקה.
רבי שלמה זלמן יפה התגורר בצפת, ונספה בה ברעידת האדמה בשנת 1837.
בן שלישי של רבי ישראל יפה, אהרון-משה יפה עלה ארצה בשנים הראשונות של המאה ה-19 יחד עם אישתו: הרבנית פייגה, והתיישב בחברון. כשעלו לישראל, עקב סערה בים לא יכלו לעגון בחופי ארץ ישראל, ולכן עגנו במצרים ורכבו לארץ ישראל על גבי גמלים.

לאחר פטירת ה'אדמו"ר הזקן',ציווה בנו ה'אדמו"ר האמצעי',על רבי ישראל יפה לעלות לארץ ישראל, אשר שלושה מביו כבר היו בה. רבי ישראל יפה, שהיה כבר זקן,עשה כמצוות רבו ועלה לישראל. רבי אפריים יפה, בנו בכורו של רבי ישראל יפה עלה אף הוא לארץ, אך לאחר כשלושים שנה נסע לרוסיה לביקור, חלה ומת בעיר ארשא.

לאפריים, בנו של רבי ישראל יופה, היו שלושה בנים: צבי-הירש,אברהם וישראל. צבי-הירש, אשר נולד בחברון בשנת 1842, נישא לרייזל, ולהם נולדו חמישה ילדים: אהרון , אסתר , אפריים ,גיטל וגרה.


משפחתנו מהווה את צאצאיו של אהרון יופה, אשר נולד בחברון,וידע בחייו נדודים רבים.
אהרון נישא בראשונה לפסיה,בת למשפחת רופמן, מותיקי המושבה גדרה. לאהרון ולפסיה נולדו חמישה ילדים,והם: צביה,צבי,משה,חסיה וציפורה. אולם, חסיה נפטרה בנעוריה.
לימים, כשחלתה פסיה בטיפוס והיתה על ערש דווי, נישא אהרון יופה לאחותה של פסיה: שרה, ולהם נולדו: חנה,יצחק ומנחם.
כאמור ידעו אהרון יופה ומשפחתו נדודים רבים,אשר ראשיתם בפרעות חברון בראשית שנות ה-20 של המאה ה-20, והמשכם בסוריה, באר שבע, עזה תל-אביב, וזכרון-יעקב.

אחת מנקודות הציון במסע המשפחתי היתה באר שבע, אשר בשנות העשרים הייתה עיירה קטנטונת, ובה 4-5 משפחות יהודיות בסך הכל.
בבאר שבע פתחה משפחת יופה בית מלון, אשר שכן ברחוב קרן קיימת, באחד הבתים הדו-קומתיים היחידים בעיר דאז:



תחנת הרכבת של באר שבע בתחילת המאה ה-20:


לאחר שהות של כשנתיים בבאר שבע, עברה המשפחה לגור בעזה, אשר נחשבה אז לעיר גדולה, שהיו בה בתי מידות, שפע מים ואוויר צח.
אגב, לימים, המלון אותו הפעילה משפחת יופה בבאר שבע, נעזב עת נטשו התושבים היהודים את באר-שבע עם פרוץ המאורעות בשנת 1929.



סיפור משפחת יופה בזמן מאורעות 1929 בעזה:

בין יהודי עזה היתה משפחתו של אהרון יפה, יליד חברון, מומחה בהפעלת טחנות קמח ובארות. עימו היתה רעייתו חיה-שרה וילדיו, שאחד מהם – יצחק, יליד עזה. אהרון עבד בטחנת הקמח של מרגולין, ואישתו חיה-שרה הפעילה בית מלון בעיר. בית המלון בעזה היה במרכז העיר מול המסגד, והיתה לו חצר גדולה עם בריכת מים קטנה במרכזה.


(תחנת הרכבת של עזה בשנות ה- 20 - אוסף גוט מוסינזון)


(מסגד גמעה אל כביר בעזה בתחילת המאה ה- 20 - אוסף ברגר)


(מסגד האשם בעזה בתחילת המאה ה- 20 - אוסף ברגר)


(משפחת מרגולין, בעלת טחנת הקמח בעזה)


(משפחת מרגולין, בעלת טחנת הקמח בעזה)

בית ספר שמשון בעזה:



בעזה החלו הפרעות בשבת שלאחר טבח חברון ביום 31/8/1929. כבר ביום חמישי המתה עזה משמועות על הטבח ביהודי חברון, מוצא וירושלים, הן מסיפורי נוסעים והן משיחות טלפון. המייג'ור פרטרידג' הציע שכל יהודי עזה יכונסו בחצר הסגורה של בית המלון של משפחת יופה, ואכן חלק מיהודי עזה הגיעו לבית המלון כבר ביום ו בבוקר. לאחר ששני יהודים נרצחו בעיר, הגיעו לבית המלון של משפחת יופה כל יהודי עזה – 44 נפש, והסתגרו בו. על היהודים הסגורים במלון הגנו חמישה שוטרים בריטיים אשר הופקדו על שמירתם.

במשך יום ו', עברו ערבים מעזה, בצאתם מהתפילה במסגד בתהלוכה גדולה, בבתים הריקים מאדם של היהודים שהיו בבית המלון, שרפו, שדדו ובזזו בבתי היהודים ככל שמצאה ידם, ואף רצחו, כאמור, שני יהודים. ההמון המוסת, לאחר התפילה במסגד, קרא "איטבח אל-יהוד".

במשך יום השבת הוסיפו הרוחות לסעור. לקראת השעה 11:30 לפני הצהריים הוקף המלון ע"י ערביי עזה כשהם חמושים בחרבות ובשבריות וצועקים "איטבח אל-יהוד".מטר האבנים שהומטר על השער כדי לשברו הניס את השוטרים הבריטיים, ונשארו בחצר המלון שני שוטרים ערבים שעליהם הוטל להזעיק את כוחות המשטרה במידה ותהא סכנה ליושבי המלון. כשאיימו הצרים לשבור את השער, יצא אל החצר הדוור המקומי, מר דוד גשורי, שעמד לבדו מול הפורעים וירה מאקדחו, אותו החזיק ברישיון מתוקף היותו עובד הדואר המנדטורי, מספר יריות באוויר, ואכן הפורעים נסוגו.

היהודים נערכו ללון במלון במוצאי השבת כשהם נצורים. אבל ההמון המוסת ע"י המואזין במסגדי העיר שב והתנפל על בית המלון. הפורעים הצליחו לפרוץ את השער ולחדור לחצר בית המלון. בין היהודים הנצורים במלון היה הרוקח המקומי, ד"ר יקר, שהחזיק בכיסו בקבוק של חומצה גפרתית. הוא הציע לשפוך את החומצה על הפורעים. אנשי החדר פתחו סדק צר בדלת ודרכו שפך ד"ר יקר את החומצה בפניהם של הפורעים שהיו ממש בפתח החדר. הם נמלטו מהמקום בזעקות איימים וביללות שבר, ולרגע הוקל הלחץ שבחצר.

בינתיים הגיע למקום אחד מנכבדי הקהילה הערבית, ,חג' סעיד אל-שעווה, אשר היה מיודד עם חכם אלקיים וניסה להרגיע את ההמון, אך ללא הצלחה.

חי' שורה יפה, אשר היתה בסוף החודש התשיעי להריונה, ניצלה את ההפוגה הקלה, נטלה בידיה מוט ברזל ויצאה מחדר האוכל המוגן יחסית אל החצר. היא נרגמה באבנים, ולמרות זאת איימה במוט הברזל על שני השוטרים הערביים שהיו בחצר שיירו באוויר ובכך יזעיקו את כוחות המשטרה מתחנת המשטרה. השוטרים המבוהלים ירו באוויר, ושוטרי תחנת המשטרה אכן הגיעו למקום, וחילצו את היהודים לתחנת המשטרה בעזה (לקראת השעה 20:00 של מוצאי השבת).
השוטרים הבריטים העלו את היהודים על משאיות כדי להובילם לתחנת הרכבת, במטרה להסיעם ללוד. הערבים התנפלו על המשאיות הללו, כדי להספיק ולחבל בהם לפני שיעזבו היהודים את העיר. שוב התגייס אל-שעווה לטובת היהודים ובעזרת בניו עלה על המשאיות וסילק כל ערבי שניסה לפגע.
עם ההגעה לתחנת הרכבת בחשכת הלילה, הועלו בני משפחת יפה ושאר היהודים על הרכבת בקו אלכסנדריה-לוד. לאחר חניה קצרה בלוד הערבית, הגיעו לתל-אביב, בה תוך זמן קצר ילדה חי'-שרה את צעיר בניה – מנחם.




בתל-אביב התגוררה המשפחה ברחוב מאז"ה כשנה, ואז עברה לחיפה שם עבד אהרון יפה בבריכות הדלק ("פינירים").
בשנת 1931 השתקעה המשפחה בזיכרון יעקב, בה עבד אהרון בטחנת הקמח ובבית הבד. בשנת 1933/4 היתה בבעלות המשפחה בזיכרון יעקב מאפיה, וילדי המשפחה נהגו לחלק לחם ברחבי המושבה על גבי חמור.
אהרון נפטר ונקבר בזיכרון יעקב בשנת 1949. חי'-שרה המשיכה לנהל חיים פעילים בזכרון יעקב עשרים וחמש שנה לאחר מות בעלה. היא קבורה בזכרון יעקב לצידו של בעלה אהרון יופה.

להצגת תרשים צאצאיו של אהרון יופה לחץ כאן





קברם של אהרון וחי-שרה יופה, מתוך פרוייקט "מיליארד קברים"



קברה של פסיה רופמן, מתוך פרוייקט "מיליארד קברים"


קברם של צביה ואברהם גולדנברג, מתוך פרוייקט "מיליארד קברים"


קברו של צבי יופה מתוך פרוייקט "מיליארד קברים"


קברו של משה יופה מתוך פרוייקט "מיליארד קברים"


קברו של יצחק יופה מתוך פרוייקט "מיליארד קברים"


יש לציין כי משפחת יופה/יפה הינה משפחה רבנית עתיקה. הראשון שהשתמש בשם "יפה" היה הרב משה יפה רבה של בולוניה באיטליה בערך בשנת 1400.
על גדולי המשפחה נמנה ר' מרדכי יפה "בעל הלבושים" 1530 – 1612, מחבר הספר לבוש מלכות ששימש בזמנו כסמכות החשובה בפסיקת ההלכה, עד לכתיבת השולחן ערוך. מקור טוב לקורות משפחה זו: "אלף מרגליות"

אישים חשובים נוספים בני המשפחה:
(לקוח מקבוצת משפחת יופה ב- Facebook)

  • רבי יהודה לייב יפה

  • Abraham Ioffe - great physicist in Russia.

  • רבי יואל סירקיש יפה מחבר הבית חדש ב"ח
    1640 Lublin - 1561 Cracow

  • רבי שמואל יפה אשכנזי מחבר הספר: יפה תואר
    1525-1595

  • מרדכי-גימפל יפה מקום לידתו איטיאן , רב ואב"ד רוז'ינוי
    הצטיין בכישרונותיו. למד בישיבת וולוז'ין. שימש ארבעים שנה כרב ואב"ד רוז'ינוי. חיבר ספרים תורניים. עשה למען ישוב הארץ. השתייך לפלג הדתי בקרב חובבי ציון. עמד בקשרים עם משה מונטיפיורי, הרב קלישר, הרב שמואל מוהליבר ומנהיגי יהדות אחרים. עלה ארצה בשנת תרמ"ח. התיישב ביהוד והקים בה ישיבה .

  • בצלאל יפה - מראשוני חובבי ציון. ציר הקונגרסים הראשונים. עלה לארץ בשנת 1909. ממייסדי "גאולה", ייסד את חברת ההשקאה ממימי הירקון. ממייסדי הועד הזמני ליהודי א"י והעיר ת"א.

  • אריה לייב יפה (1875- 11 במרץ, 1948) משורר ומנהיג ציוני. אריה לייב יפה נולד בפולין בשנת 1875. הוא היה פעיל ציוני מנעוריו וביטא את השקפת עולמו בשירים שכתב. השתתף בקונגרסים ציוניים ומילא שליחויות ציבוריות רבות מטעם קרן היסוד, שהיה מנהלה. בשנת 1920 עלה לארץ ישראל והיה חבר ועד הצירים. היה עורך עיתון "הארץ" לתקופה קצרה, במהלך שנות העשרים. בתחילתה של מלחמת העצמאות נהרג בהתפוצצות מכונית תופת שהחדירו ערבים לשטח בית המוסדות הלאומיים בירושלים. לייב יפה היה אחיו של בצלאל יפה, מראשוני העיר תל אביב (שעל שמו רחוב בצלאל יפה במרכז העיר).

  • ד"ר הלל יפה (1864 - 1936) רופא המושבות בתקופת העלייה הראשונה, מבולטי חוקרי המלריה, איש ציבור ונציג "חובבי ציון" בארץ ישראל

  • אברהם יפה
    בגיל 16 הצטרף ל”הגנה”,ב- 1936 הצטרף לנוטרות כמפקד מחלקה בפיקודו של צ`רלס אורד וינגייט, התנדב לחיל התותחנים הבריטי, 1944-1940, והשתחרר בדרגת סרן.
    מפקד גדוד חיל רגלים בעמק הירדן, 1947. מפקד גדוד בחטיבת ”גולני”, 1948. קצין מודיעין של חטיבת ”גולני” מפקד החטיבה (1950).מפקד חטיבת 9 במבצע ”קדש” (1956).
    מפקד בית-הספר לקצינים וראש מחלקת ההדרכה בדרגת אלוף, 1958-1957. אלוף פיקוד הדרום, 1962-1958. אלוף פיקוד הצפון, 1962. השתחרר מצה”ל ב- 1964.
    מפקד אוגדה במלחמת ששת-הימים. מנהל רשות שמורות הטבע (1964) ולאחר-מכן יו”ר הרשות.ממקימי ”תנועת העבודה למען ארץ-ישראל השלמה” ועמה הצטרף ל”לעם” ולליכוד. נבחר לכנסת מטעם הליכוד.




כיום פועלת עמותה של משפחת יופה, אשר עוסקת בין היתר בחקר ותיעוד תולדות המשפחה.






חזרה לדף הבית